נאמן עם תואר שישי ברצף ותשיעי כללי
זמנו מוצ'ה אתגר את אלוף ישראל במשך חמישה סיבובים וחצי, אבל אז נאמן לחץ על הדוושה לניצחון. אנ...

בסוף השבוע נפרד עולם הספורט הישראלי מאחד ההיסטוריונים ואוהבי הריצה הגדולים שהיו כאן. הוא נולד, גדל באיטליה, אבל משעלה ארצה, התאהב טוטאלית במדינה ובאנשיה. יותר מכל ייזכר אנטוניו סנטורי כמאמן שניסה לאחד בין עמים וכמי שחפר בנבכי היסטוריית המרתון עד יומו האחרון

 

אנטוניו סנטורי

1945-2017

 


אנטוניו סנטורי נולד בריאטי שבאיטליה לאבא נוצרי ואמה מוסלמית. לאחר שסיים שרות צבאי ביחידת הצנחנים העילית של הצבא האיטלקי, החל לטייל בעולם. במסעותיו החליט לשלב גם את ישראל למשך שבועיים – אלו כנראה השבועיים מהארוכים בהיסטוריה. סנטורי שהגיע ארצה באוניה, לנמל חיפה, רצה רק להכיר מעט את הארץ דרך חיי הקיבוץ, אולם משהגיע לקיבוץ רוחמה בצפון הנגב, היה סנטורי מבלה את זמנו בין המקנה כרועה צאן, ובשעות הפנאי היו אלו חיי החברה הסוציאליסטית והמתנדבות, כדבריו, שמנעו ממנו לעזוב. כבר אז היה ברור שאנטוניו קשר את גורלו עם גורל המדינה. הוא עלה צפונה לאזור אדמית וגרנות הגליל והשתקע. במלחמת יום הכיפורים הוא התנדב לצבא, ומאז ביצע שרות מילואים עד גיל 45, במסגרתו הוא עבר, כאמור, את מלחמת יום הכיפורים ומלחמת שלום הגליל.

 

בתקופה הזו, בצפון הארץ, היה מקפיד לרוץ, ועל הדרך משך אליו רצים ורצות מאזור מגוריו. הוא הקדיש חלק ניכר מעיתותיו לאימון רצים למרחקים ארוכים, במיוחד בקרב בני המיעוטים בצפון. הבנות שהתאמנו תחת שרביטו היו פורצות הדרך של תחום ריצת הנשים בארץ, והן עשו זאת, כמו מאמנם, מאהבה טהורה לתחום. גם כשהקהילה ביישובים הערביים התנגדה לראות את בנותיה רצות במכנס קצר, האהבה שהחדיר להם אנטוניו לריצה, גברה על הכול. במהלך השנים גידל ואימן אנטוניו 52 אלופי ישראל בריצות למרחקים של 800 מ' ועד למרתון. בין כל האתלטים שעברו תחתיו, בולטים בעיקר שם-טוב סבג (כיום שמי שגיב) והיילה סטאין, אותו "משך" אנטוניו מחצרות יסף אשר ייצגו את מדינת ישראל במשחקים האולימפיים.

 

דומה כי גם אם נחפש בכל רחבי הגלובוס, יקשה עלינו למצוא דמות כה ססגונית, תוססת ומרתקת כמו אנטוניו. מצד אחד חייל מתנדב בצה"ל ורכז ביטחון מצטיין בגבול הצפון, ומצד שני "פריק" של ריצות ארוכות, ידען ובר-סמכא בתחום המרתון, הן בישראל והן בעולם כולו. אחת מהנאותיו הגדולות של אנטוניו הייתה לקבל שיחת טלפון כשמן העבר השני של הקו היה מישהו שצלצל "רק" כדי לשאול שאלה קטנה בנוגע למרתונים. אנטוניו היה דואג שהמצלצל מן העבר השני ייצא מאותה שיחה עם כמה פרטי ידע נוספים מעבר לזו בגללה התקשר. אנטוניו היה אנציקלופדיה מהלכת לאתלטיקה בכלל, ריצות ארוכות ומרתונים בפרט. הייתי מאלו שזכו לקבל ביקור מאוד מיוחד מצד אנטוניו, כשבאמתחתו אסופת דפים בכתב יד קריא וקטן מאוד, בה כל היסטוריית המרתונים במדינת ישראל. בכל מרתון היה מציין את התאריך, את מסלול המרתון במדויק, את המארגן, את כמות המזנקים וכמות המסיימים, את כמות הגברים מול הנשים, את זמן המנצח והמנצחת, את הישראלי והישראלית הראשונים והערות למכביר. הרצים הוותיקים ידעו לספר כי קיבלו שיחת טלפון מפתיעה מאנטוניו, בה בישר להם כי הם הרץ ה-... שיורד מ-3 שעות במרתון. לימים הדבר נודע בקרב הרצים וכולם ציפו מחד לטלפון של אנטוניו, ומאידך, השיחה שלו תמיד תפסה אותם בהפתעה.

 

אנטוניו ליווה את מרתון טבריה מיום היווסדו. הוא לא רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים: אנטוניו רץ 4 פעמים בכנרת (בשנים 1982-1979) ושיאו האישי 3:15:38 ש'. במשך 40 מהדורות היה אנטוניו הסמכות הבלעדית לקביעת הסטטיסטיקה המדויקת מהמרתון, לאחר שאסף אותה אחת לאחת במהלך השבועות העוקבים. בעידן של טכנולוגיה מהירה ורשתות חברתיות, כולם מעלים את הנתונים כמעט און-ליין. ועדיין, אחרי מספר שבועות כשאנטוניו היה מפרסם את הניתוח הסטטיסטי שלו, כולם נאלצו להתיישר לפיו.

 

בכתבה ששודרה בערוץ 1 בשנת 2015, אמר אנטוניו לכתב דני דגן, אמר אנטוניו: "כשאני לוקח ילד בגיל 12 ומאמן אותו להישגים בגיל 22-23, אני מרגיש כמו מיכאל אנג'לו שעושה פסל", בזאת, אולי סיכם באופן המיוחד לו, מהי בשבילו האתלטיקה והריצה.

 

בשנת 2011 העניק לו איגוד האתלטיקה בישראל את אות עמית כבוד לו היה יותר מראוי.

 

בשנים האחרונות לחם אנטוניו במחלת הסרטן וחבריו מהריצה והאתלטיקה שראוהו מדי פעם בתחרויות ובמרוצים, נעצבו לראות אותו דועך ואת המחלה מכריעה אותו. כאמור, בסוף השבוע נכנע הלוחם האיטלקי למחלה והותיר אותנו עם בור גדול.

 

יהי זכרו ברוך! תהא נשמתו צרורה בצרור החיים!